ברוכים וברוכות הבאות לבא לי אטיפיקלי! מרחב שחושב אחרת על מוח שחושב אחרת

ברוכים וברוכות הבאות! את הקופסה אפשר להניח בכניסה.

"בא לי אטיפיקלי" הוא מרחב לחקירה של הפרעת קשב ושל שונות נוירולוגית – דרך המוח, הגוף, מערכת העצבים והחיים עצמם. מקום שבו המחקרים פוגשים את המציאות של הבוקר, כשצריך לנעול נעליים, כשהמוח נודד בכיתה, כשקשה לנו להתחיל את המשימה בעבודה, וכשהמוח שלנו מחליט להתעורר דווקא בשתיים לפנות בוקר.

האמונות המרכזיות שלנו:

• התנהגות לא מופיעה בחלל ריק. מאחוריה יש מוח, מערכת עצבים, היסטוריה, סביבה וצורך.
• הפרעת קשב היא לא עצלות, היא לא חוסר אכפתיות והיא לא מחסור בחינוך. יכול להיות שגם אלו מעורבים בדרך זו או אחרת, אבל הם לא המקור.
• שונות נוירולוגית היא לא פגם שצריך להסתיר או לנסות "למחוק", אבל גם אין צורך לייפות את המחירים ואת הקשיים שהיא מביאה איתה.
• מחקר מדעי הוא חשוב, אבל הוא לא מחליף את החוויה האנושית שלנו. אנחנו זקוקים לשניהם.
• שינוי משמעותי הוא אפשרי עבור כל אחד שמסכים לעבור תהליך שינוי אורח חיים, ולהתחייב לו. אנחנו לא מנסים להפוך אדם אטיפיקלי לטיפיקלי/ "רגיל", אלא מבקשים להבין את המערכת ולבנות תנאים שמתאימים לה.
• הומור, שובבות וסקרנות הם לפעמים הדרך היחידה לדבר בכנות על דברים כבדים מבלי להיבלע בתוכם.

במרחב הזה לא יהיה שיימינג להורים, ולא האשמת ילדים. לא חלוקה למחנות של בעד ונגד, לא פתרונות קסם, ולא רשימות גנריות של "חמישה טיפים לסדר יום מושלם". יהיו כאן שאלות מורכבות, מחקרים עדכניים, חוויות אמיתיות, פתרונות שאפשר לנסות, וגם נכונות לבדוק מחדש דברים שחשבנו שאנחנו כבר יודעים.

"בא לי אטיפיקלי" נולד מתוך התחושה שהשיח על הפרעת קשב הוא לעיתים קרובות מצומצם מדי. הוא מצטמצם להתפרצויות רגשיות, לציונים, להתארגנות, לתרופות או לשאלה אם הילד מסוגל לשבת בשקט בכיתה. אבל הפרעת קשב קודם כל נוגעת באופן שבו המוח בוחר מה חשוב, בדרך שבה מערכת העצבים מגיבה לעולם, ביכולת להתחיל, לעצור, להרגיש, להיקשר, להתאושש ולהאמין בעצמנו. לכן המרחב הזה לא ינסה להכניס אנשים בחזרה לתוך הקופסה. הוא ינסה להבין מי בנה אותה, למי היא מתאימה, ומה אפשר ליצור מחוץ לה.

אם גם אתם מרגישים שהסיפור על הפרעת קשב גדול, עמוק ומעניין יותר ממה שסיפרו לנו, ברוכים וברוכות הבאות. אנחנו עומדים לשאול כאן הרבה שאלות, לפרק כמה אמונות ישנות, לחפש פתרונות חדשים, לשכוח אותם ולהיזכר בהם מחדש.

לכל שאלה, צרו איתי קשר >

בהצלחה לכולנו!

מיכל הררי,
מרצה למדעי המוח וההתנהגות / מדריכת הורים לילדים עם ADHD ובוגרים עם ADHD בהתמודדות עם קשיי ויסות רגשי והתנהגותי.