כי יותר כיף ללכת בסללום
הירשמו, כדי שלא תצטרכו לזכור בעצמכםהחתומה מטה הסיפור שמאחורי בא לי אטיפיקלי
היי! אני מיכל. מרצה בתחום מדעי המוח וההתנהגות, עם סקרנות קצת מוגזמת למה שקורה במרווח האטיפיקלי שבין מערכת העצבים שלי לחיים עצמם. תחום ההתמחות שלי הוא קשיי קשב וריכוז, מה שנקרא בעגה המקצועית ADHD, ובעקבות חוויה אישית מול הקושי. בעבודתי אני מלווה הורים, מבוגרים עם ADHD ואנשי מקצוע שפוגשים בעבודתם עיכובים נוירו-התפתחותיים כ-ADHD ואחרים, המבקשים להבין איך לשפר את התסמינים באופן משמעותי.
אמרו לי בכיתה, בבית ובכל חוג אפשרי.
"האלו, את אתנו?"
ניסיתי לפצות על הריחוף. התאמצתי, חרשתי, פיתחתי פרפקציוניזם. "הנה, אני בסדר!"
לפעמים זה עבד, ולפעמים... פחות.
כשלא שמתי לב, אמרו שלא אכפת לי.
כשקפאתי ולא הצלחתי להרגיש נוכחת ברגע, קראו לי אדישה.
כשלא זכרתי, קבעו שאני מזלזלת.
נדבקו בי הרבה תוויות. עבדתי יופי כדי להסיר אותן - מעצמי.
לא חבל? ;)
בואו נכיר ADHD מקרוב. הבנה מובילה ליצירת ביטחון עבור כל המעורבים בדבר. ומונעת הדבקה של תוויות שמקבעות אותנו במקום.
כשהייתי ילדה ונערה, קראו לי ״עפיפון״. הייתי הולכת במסדרון, מסתכלת ישירות עליך ולא רואה אותך בכלל. הייתי מדלגת מעל העיתון בבית במקום להרים אותו. הגוף שלי ראה - עובדה שהרמתי את הרגל - אבל אני עצמי לא שמתי לב. ואם לא הייתה משמעות, אם לא הצלחתי למצוא עניין במה שמתרחש מולי בכיתה, המוח שלי היה עובר ליקום אחר. וזה לא בגלל שלא היה לי קשב... פשוט הקשבתי לדברים אחרים. לאן המוח שלי הלך? מה משך אותו ולמה?
היום אני חוקרת את השאלות האלה בדיוק. ולא רק את מה שרואים מבחוץ, אלא את מה שמערכת העצבים מרגישה מבפנים:
כמה בטוח לה כרגע?
מה מציף אותה?
באילו תנאים היא לא מצליחה?
באילו תנאים היא כן?
וגיליתי הרבה דברים מעניינים שאני שמחה לחלוק כאן אתכם.
הרקע המקצועי שלי משלב לימודים אקדמיים לתואר B.A. בפסיכולוגיה ומדעי המחשב - מערכות ויישומים, וכן במדעי המוח (Human Neuroscience). לימודים אקדמיים נוספים (לא במסלול תואר) בסוציולוגיה ומדעי המדינה. לצד לימודים מתקדמים בטראומה, CBT Essentials, NLP Master וגישות מבוססות התקשרות, ויסות ומערכת העצבים. בין תחביביי, מוזיקה ואמנות, ביולוגיה, תיאוריות פילוסופיות בפיזיקה והרבה טיולים בטבע.
אני לא מטפלת בטראומה שאיננה מעובדת. אני מאמנת מוחית בגישה קוגניטיבית-התנהגותית מבוססת מחקר.
מדריכה הורים לילדים עם ADHD, מבוגרים עם ADHD וכן אנשי מקצוע בתחומים רלוונטיים.
הפודקאסט "בא לי אטיפיקלי" נולד מהרצון לתת מקום לשיח מאוד חשוב בעיניי, שמאפשר להבין כי ניתן לשפר את המצב הקוגניטיבי באופן טבעי, באמצעות אימון מוחי ושינוי התנהגותי, יחד עם שינוי התזונה ואורח החיים.
שלושה דברים שלא בא לי לוותר עליהם
אני מאמינה במחקר רציני, מהרבה כיוונים. וחשוב לי להנגיש מושגים מורכבים בשפה שאפשר באמת להרגיש ולהבין. כאשר אנחנו מבינים את מה שמתרחש מאחורי הקלעים, יותר קל לנו לגלות הבנה לעצמנו ולאחרים במצבים שבהם היה לנו קשה. השינוי מתחיל מההבנה של המצב, ומהסרת האשמה.
חשוב להבין את החוויה הקוגניטיבית והגופנית שמייצרת את התסמין, על מנת שלא להדביק לילד שלנו - או לעצמנו - תווית שלא מאפשרת לו או לנו להתפתח. במקום "אני עצלן" - מה קורה אצלי במוח אשר לא מאפשר לי לחוות מוטיבציה? במקום "הילדה לא מקשיבה" - לאן הקשב שלה כן הולך, ומתי?
ומבלי למחוק או לטשטש את מי שאנחנו. עלינו למצוא את התנאים שעוזרים למערכת של הילד ולמערכת שלנו לעבוד טוב יותר. ישנם גורמים שמחמירים את המצב, וישנם כאלו שמשפרים. אם נשנה את מה שאנחנו אוכלים, נתחיל לנוע ולטייל ונזין את עצמנו בתכנים טובים - המצב הקוגניטיבי שלנו ישתפר, יחד עם כלל המערכת.
רוצה לדעת איך לשפר תסמיני ADHD? יש לך הצעה, שאלה, רעיון לשת"פ?
דבר/י איתי