הילד נלחם על המסך ואבא נלחם על הסמכות

בהרצאה החמישית נרד אל גזע המוח – האזור שמחבר בין מעלה למטה. בין מה שהמערכת הבינה שמתרחש, לבין מה שהגוף עומד לעשות בפועל.

נכיר את מערכת העוררות הרשתית ואת הלוקוס צרולאוס, שעוזרים לקבוע עד כמה המוח יהיה ער, דרוך וזמין לקליטת מידע. כאשר העוררות נמוכה מדי קשה להתגייס; בטווח המתאים אפשר לחשוב, להתמקד ולהגיב בגמישות; וכשהיא גבוהה מדי הקשב נעשה צר, קופצני וסורק. דרך החומר האפור שסביב האקוודוקט נראה כיצד המערכת מתארגנת ללחימה, לבריחה, לקיפאון או לניתוק,, כדפוס הגנה שנוצר מתוך פעילותה של הרשת כולה.

את התהליך הזה נפגוש ברגע יומיומי שבו אב מבקש מבנו לכבות את המסך.

הילד אולי מתקשה להתנתק ממשחק שמספק עניין, עוררות והמשכיות, אך המערכת של האב מפרשת את חוסר התגובה כזלזול, ובתוך דקות שתי מערכות עצבים מתחילות להפעיל זו את זו.

ההבנה הביולוגית לא מבטלת את הגבול: המסך נשאר כבוי, והילד עדיין צריך ללמוד לענות, לעצור ולשאת אכזבה. היא מלמדת אותנו שקודם צריך לעזור לגוף למצוא קרקע, ורק אחר כך אפשר ללמד אותו איך לשחות. באמצעות קול אטי, מעט מילים, גבול צפוי, תיקון ותרגול של תגובה חלופית, הילד לומד שאפשר לאבד את המסך בלי לאבד את הקשר עם אבא.