מתי יותר קל לנו להיות מוסחי דעת?

בהרצאה השלישית נשאל למה דווקא במשימות פשוטות, מוכרות ומשעממות כל רחש קטן וכל מחשבה חולפת מצליחים למשוך אותנו? ואילו בפעילות מורכבת ומסקרנת העולם סביבנו לפעמים נעלם לחלוטין? דרך תיאוריית העומס התפיסתי של פרופ׳ נילי לביא נגלה שהיכולת לסנן מסיחים לא תלויה רק בכמה אנחנו מתאמצים, אלא גם בכמה מקיבולת העיבוד שלנו המשימה תופסת. כשנשאר במערכת מקום פנוי, המוח ממשיך לקלוט ולעבד את כל מה שמתחרה בה – גם מבחוץ וגם מבפנים.

משם נצלול אל המסיחים שאי אפשר לכבות או פשוט להשאיר מחוץ לחדר: המחשבות שלנו! נדבר על נדידת מחשבות, על מטא מודעות ועל רשת ברירת המחדל, ונראה למה אדם ש"אינו מקשיב" הוא לא בהכרח חסר קשב – לפעמים הוא פשוט מלא בתוכן אחר. נבין גם איך אותה המערכת יכולה להיראות ברגע אחד מוסחת מאוד, וברגע הבא שקועה לחלוטין. ונבחן למה הביצוע הקשבי הוא לא רק תכונה של האדם, אלא תוצאה של המפגש בין האדם לבין דרישות המשימה ותנאי הסביבה.