רגע ביתי קטן שמסתיים בסערה גדולה

בהרצאה הראשונה של הפרק השני נתחיל ברגע ביתי קטן שמסתיים בסערה גדולה:

ילדה שמתבקשת להפסיק לשחק, לנעול נעליים ולצאת מהבית. מבחוץ זו נראית כמו בקשה פשוטה… אבל מבפנים, היא דורשת מן הילדה לעצור דחף, לשאת אכזבה, לעבור בין פעילויות, לזכור את מטרת הרגע ולהתמודד גם עם הלחץ ההולך וגובר של ההורה. כאשר המערכת מוצפת האפשרויות מצטמצמות, והתגובה יכולה להופיע כהתפרצות, התנגדות, קיפאון, השתטות או ניתוק. אלו התנהגויות שונות מאוד, שעלולות להסתיר את אותו השינוי: המערכת כבר לא פנויה לחשוב ולבחור, כי היא עסוקה בהגנה.

משם נבחין בין לדעת שאנחנו בטוחים לבין להרגיש בטוחים.

נראה איך מערכת העצבים מעריכה בכל רגע את מידת השליטה, הציפיוּת והביטחון בקשר, ואיך היא מושפעת מהגוף, מחוויות קודמות, מטון הדיבור ומהמערכת העצבית של האדם שמולה. נגלה שקשר בטוח הוא לא קשר שאין בו גבולות, תסכול או אכזבה, אלא קשר שבתוכו אפשר לעבור דרכם בלי לאבד את השייכות ואת היכולת להתארגן.

היכולת לחשוב, לבחור ולשתף פעולה הייתה שם גם בזמן הסערה; מה שהשתנה הוא הדרך אליה. והיא נפתחה מחדש כשהעוררות ירדה והקשר נעשה שוב בטוח.